קווים לדמותו של “דער בוידער רב”
בי”ד בסיון חל יום ההילולא של הגאון החסיד רבי ישעיהו משולם זוסי’ שוב ע”ה, שנודע בקרב חסידים בכינויו “דער בוידער רב”. הוא היה סבו של רבינו השליח, הגאון החסיד הרב זלמן טוביה הכהן אבלסקי ע”ה, רבה של מולדובה ושליחו של הרבי למדינת מולדובה.
רבי ישעיהו משולם זוסי’ שוב נפטר בשנת ה’ת”ש, במוסקבה, לאחר חיים מלאים בתורה, חסידות ומסירות נפש. דמותו האירה באותם ימים קשים של שלטון קומוניסטי, כאשר שמירת תורה ומצוות בברית המועצות הייתה כרוכה בסכנה של ממש.
הרב כיהן לפרק זמן כרב בבית הכנסת החב”די המפורסם “מרינה רושצ’ה” שבמוסקבה — המקום שבו התאספו חסידי חב”ד ופעלו במסירות נפש לשמור על גחלת היהדות. הוא נודע בקרב החסידים כגאון עצום, עובד ה’ מופלא, חסיד פנימי ומתוועד שהאיר לבבות.
נכדו, הרב זלמן אבלסקי, שזכה להכירו בילדותו, סיפר לימים סיפורי פלאים על סבו הגדול — הן ממה שראה בעיניו בביתם במוסקבה, והן ממה ששמע מפי גדולי החסידים שהפליאו בשבחו.
ילדות של שקידה מופלאה
רבי ישעיהו משולם זוסי’ שוב נולד בערך בשנת תרל”ו בעיר סרדינה בודע שברוסיה הלבנה, לאביו ר’ טוביה, שהיה שוחט ובודק בבאברויסק ובהמשך שימש כרב. משפחתו הייתה משפחת חסידים מיוחסת, שייחוסה הגיע עד לשל”ה הקדוש ולרבי זושא מאניפולי.
עוד בילדותו ניכר בו כוח ההתמדה הנדיר. בשעה שבני גילו שיחקו בחוץ, היה הילד הצעיר יושב רכון על ספרי הקודש ולומד שעות ארוכות. עוד קודם בר המצווה שלו כבר התקיים בו הפסוק “והגית בו יומם ולילה” במלוא משמעותו.
מסופר כי באחד הלילות תכננו גנבים לפרוץ לבית משפחת שוב. כאשר התקרבו לחלון, ראו ילד צעיר יושב ולומד לאור קלוש. הם החליטו להמתין עד שילך לישון, אך כאשר שבו מאוחר יותר — מצאוהו עדיין שקוע בלימודו. כך חזר הדבר כמה פעמים, עד שנאלצו לעזוב את המקום בידיים ריקות.
מטעלז לתומכי תמימים
בצעירותו נסע ללמוד תורה בטעלז, שם למד אצל רבי אליעזר מטעלז, שהעיד עליו כי הוא גאון, מתמיד ושקדן מופלא. לאחר מכן זכה לעבור ללמוד בישיבת “תומכי תמימים” בליובאוויטש, שנפתחה באותם ימים על ידי כ”ק אדמו”ר הרש”ב נ”ע.
בליובאוויטש עוצבה דמותו החסידית. שם התקשר בכל ליבו לדרכי חסידות חב”ד ולרבותינו נשיאינו, והמשיך לשקוד בתורה בהתמדה עצומה.
זקני החסידים סיפרו עליו שהיה בקי בש”ס עם פירושי התוספות בעל פה. גם בפוסקים ובראשונים הייתה ידיעתו רחבה ועמוקה, ובמיוחד נודע בבקיאותו העצומה בפירוש “המרדכי” על הש”ס.
בית קטן — אור גדול
נכדו, הרב זלמן טוביה הכהן אבלסקי ע”ה, סיפר בזיכרונותיו כי בילדותו התגוררו כמה משפחות יחד בדירה קטנה במוסקבה, סמוך לבית הכנסת “מרינה רושצ’ה”, ברחוב סושבסקי וואל 27. בתוך הצפיפות והדוחק האירה דמותו של סבו באור מיוחד.
“כל אותן השנים”, סיפר הרב זלמן בהתפעלות, “לא זכיתי לראותו ישן — לא בלילה וכל שכן שלא ביום. פעמים רבות התעוררתי במשך הלילה, ובכל פעם ראיתי את סבי היקר רכון על ספרי הקודש, גמרא ומפרשים, ושוקד על תלמודו”.
גם חתנו של הרב שוב, הרה”ח ר’ אברהם פלדמן ע”ה, העיד כי מעולם לא ראה את חותנו ישן. תמיד היה יושב עם ספר ולומד.
על הקפדתו המיוחדת ביראת שמים מסופר סיפור מופלא: כאשר הגיעה בתו, מרת חיה ע”ה, לפרקה, חיפש הבוידער רב עבורה חתן ירא שמים באמת. באחד מביקוריו בחרקוב הבחין בבחור בעל זקן הצועד ברחוב. הוא ניגש אליו, בדק וראה כי הוא לובש טלית קטן, ומיד התרשם מיראת השמים שלו. אותו בחור היה הרה”ח ר’ אברהם פלדמן, שלימים נשא את בתו חיה.
ברכה של צדיק
אחד הסיפורים המופלאים שסיפר הרב זלמן אבלסקי על סבו אירע בילדותו. בין תפקידיו בבית היה עליו לקנות בירה לכבוד שבת ממקום מסוים שהיה מוחזק אצל החסידים ככשר. בתקופה מסוימת החל גוי להציק לו בדרכו, עד שפעם אחת התנפל עליו וחטף מידיו את בקבוקי הבירה שקנה לכבוד שבת.
בערב שבת שלאחר מכן ביקשה ממנו אמו ללכת שוב לקנות בירה, אך הילד חשש מאוד שמא יפגוש שוב את אותו גוי. כאשר שמע הסב הגדול את חששותיו, הרגיעו ואמר לו בביטחון: “מהיום ואילך הוא לא יציק לך עוד”.
באותו יום אירע דבר פלא: אותו גוי נהרג במיתה משונה על ידי רכבת שעברה בעיר. כאשר נודעו פרטי המעשה ליהודי מוסקבה, ראו בכך דבר מפליא ביותר.
חסיד, עובד ה’ ומתוועד
רבי ישעיהו זוסי’ שוב לא היה רק גאון ומתמיד, אלא גם חסיד ועובד ה’ גדול. תפילתו הייתה באריכות ובדבקות, והוא חי את דרכי החסידות.
מסופר כי בזמן הפרעות ניסו פורעים לפגוע בו. כאשר הגיעו לביתו בצעקות וחיפשו את “הרב”, אמרה להם המשרתת הגויה שהוא עזב את הבית והראתה להם כיוון אחר. הפורעים האמינו לדבריה ועזבו. לאחר מכן הביעה המשרתת את פליאתה: הרי הרב עמד כל אותה שעה בחדר הסמוך והתפלל, ולא ניסה לברוח או להתחבא. הרב השיב בפשטות כי כלל לא הבחין ב“אורחים” שנכנסו לביתו.
בבית הכנסת “מרינה רושצ’ה” היה יושב כל היום ולומד. בכיס מעילו היה מחזיק בקבוק משקה, וכאשר נכנס יהודי לבית הכנסת, היה מפסיק מלימודו, מוציא את הבקבוק, אומר “לחיים”, ומעורר את היהודי לעבודת ה’, לקביעת עיתים לתורה ולחיזוק בדרכי החסידות.
המשפיע הנודע ר’ מענדל פוטרפס הזכירו בהערצה, ואמר כי לצד גדולתו העצומה בלימוד, הייתה בו גם המעלה החסידית לדעת כיצד לקחת “א קאפ משקה” ולהפוך זאת להתוועדות המעוררת את הלב.
אחרית ימיו
רבי ישעיהו משולם זוסי’ שוב הסתלק לבית עולמו במוסקבה ביום י”ד בסיון ה’ת”ש, סמוך לבר המצווה של נכדו הרב זלמן טוביה הכהן אבלסקי. הוא נקבר על ידי החברה קדישא בבית החיים היהודי במוסקבה.
דמותו נחרתה בזיכרון החסידים כדמות של גאון עצום, מתמיד מופלא, חסיד פנימי ועובד ה’ במסירות נפש. אורו המשיך להאיר גם בדורות הבאים.
